תנ"ך על הפרק - בראשית א - אבי עזר

תנ"ך על הפרק

בראשית א

1 / 929
היום

הפרק

בריאת העולם

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֔שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ׃וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כָּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָֽה׃וּֽלְכָל־חַיַּ֣ת הָ֠אָרֶץ וּלְכָל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כָּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאָכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
חכמינו אמרו שהבי"ת נוסף וכו'. כל המפרשים האריכו למעניתם לפרש דברי הרב באופנים שונים ולאחר העיון נראה שדבריו עולים עם דעת רש"י והיו לאחדים. הנה הרב בהקדמה על התורה סותר דעת המדרש שדרש התחלת התורה בבי"ת להניח ברכה בבריאת שמים וכו'. ובספר צחות מבואר איפכא שכתב צורת האותיות וטעמם וז"ל הקוף הפך האמת וקללה לעד וכו'. לכן האמנתי לדברי רבים וכן שלמים אשר גזרו אומר על כמה דברים הכתובים בספר אינם מפיו רק באו זרים וחללהו ותלמידים טועים כתבו בשמו למען חלל את דברי קדשו. ועיין מכלול נקוד גימל כתב מה שכתב הרב במשלי על גפי כמו על גבי תלמיד טועה כתבו ע"ש. רק מה שבעל אהל יוסף רוצה להצדיק התלמיד באמרו שאחד מתלמידיו לקט דברים מנוסחא ראשונה שכתב ראב"ע כי כל המחברים כותבים שני נוסחאות ויקח האחרונה ויניח את הראשונה עכ"ל ואני לא כן אחשוב. אבל בדברים שאינם נוגעים ומתנגדים לדברי חכמינו רק סתירה בדברי הרב עצמו אאמין לדברי בעל אהל יוסף אולם בדברים הסותרים לדברי חכמינו ז"ל וגם בשאר ענינים שונים אשר לא כדת אומר אני שתלמיד טועה וחשוד כתבם למען טמא את דברי קדשו שנאמר אהבת רע מטוב כי כל מגמת הלצים להראות סרה מאיש טוב למען יאמנו דבריהם אצל המון. כי דברי הרב מלאים ביראה ובחכמה ומוסר השכל: שםוטעם אלהים. כן פרש"י בפסוק ביום עשות ה' אלהים וכן דעת המזרחי: שםויש שמי השמים. הלא ידעת תיבות אשר יתרבו על משקל שנים כמו ידים רגלים קרנים המה מיוסדים ככה מפני שבריאותם זוג גם רחיים לא יכול לטחון בלתי אם יש לה רחיים ורכב וגם השמים משקלה שנים לפי שיש שמים ושמי השמים וזהו סודו ועיין לקמן בד"ה ורוח אלהים וגו' והדברים עתיקים בחק המדקדקים:והארץ המלה הזאת זרה. הנה לזר יחשבוה כי הארץ הקמץ משום אתנחתא וכאן עיקר נקודתה סגל כמו רעותיה בו' נקודות האלף. רוכבי הרכש. ובספר בנין שלמה כתב שבא כן לזווג המלות עם הארץ הנאמר לפניה עיין שם בית שקל הקודש ח"ר חלון כ"ד. אולם מה יענה בשאר מקומות כמו וזהב הארץ. שכון בארץ. והארץ תהיה לפניהם. וקושטא קאי כי השם הזה זר כמו רחם לחם ועיין צחות כ"ה ע"ב. ובאמת כי משקלי שש תנועות אינם שומרים תמונתם יש נכתבו תמיד בשש נקודות. ויש נשתנו לפרקים באתנחתא וסוף פסוק ויש אשר לא ישתנו כלל הכל לפי המסורה: שםואל תתמה על וי"ו והארץ. בספר אהל יוסף כתב כל מקום שנזכר בדברי רב פ"א רפה משמש בלשון הנה. כמו קול דודי הנה זה ע"ש. ולא הוא כי מצינו וי"ו במקום או כמו אביו ואמו ובמקום אשר אם לא ישבעו וילינו וי"ו השואה מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק וי"ו לתשובת התנאי אם בחוקותי תלכו ונתתי וי"ו במקום בית ה' שלחני ורוחו וי"ו כמו אבל ועבדיך באו לשבר אוכל וי"ו במקום עם כי היה ארון ה' ביום ההוא ובני ישראל. כללא נקט בידך כל מקום שכתב הרב כפ"א רפה כונתו על אחד מאלה: שםכי הם זכרים ונקבות וגו'. ודעת מקור חיים שמצאנו אותו בכתוב בלשון זכר ונקבה אולם כוונת הרב אינה סובלת פירושו דמשמע שנותן טעם למה נזכרים בלשון שנים וקפיד אזוגות אבל באמת טעמו ונמוקו בשביל מים עליונים ותחתונים שעליון המשפיע נמשל לזכר וזה סודו:ויעש יש הבדלה בבין עם למ"ד. ומצינו קירוב בשלשה לשונות כמו תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך:ויאמר מלת יהי יהיה בעבור שידברו וכו'. וכן מצינו כמה ענינים כמו לאמר תנוח האל"ף כיון שהשתמשו הרבה במלת אמר עם למ"ד עיין רד"ק מ"ג ע"ב הנה ראיתי בשם ספר החייט במלת יהי אור וז"ל אופני תנועות הם חמשה. האחד שהוא תנועת החולם היא נפש אל הארבע והרמז בזה כי הא' מניע את הד' חיות שבכל המרכבות עליונות ותחתונות שהולכות על ארבע ולעומתם חמשה אורות ב"ע בראשית עכ"ל וכיון שנגלה לנו זה הסוד אף אני אגיד שהוזכר יו"ד פעמים בפרשת בראשית מאורות מאור אור כנגד יו"ד תנועות. ועוד להבדיל בין האור ובין החושך נגד שוא נע המבדלת בין תנועה גדולה לתנועה קטנה שלפניה ולכן המארת חסר נגד חולם שלפעמים נכתב מלא ולפעמים חסר גם רמז לפי שמיעטו אורם ומשמש בשני לשונות יחד אור ומארה וקרוב לזה הוזכר ברש"י:ישרצו פועל יוצא. פי' וישרצו הוא לשון הוצאה לאפוקי מרמש האדמה וזה שכתב הרב תולדות עם הגבהה ואף שהוא מן הקל אפ"ה יוצא וכאשר תראה לעיל בפסוק ויאמר אלהים תדשא הארץ אבל פרו וישרצו פועל עומד כמו גזרת שב עומד ושב וקבצך. ויצא ושב ה' אלהיך את שבותך עיין פרשת שמות פרו וישרצו וגו':ויברך טעם פרו ורבו. ולקמן השגתי על דברי הרב שדחק עצמו דפרו ורבו אינו ציווי רק ברכה ובאמת הוא אחת מתרי"ג מצות ולהכי אמרינן שהה ולא ילדה מצוה לגרשה:י"א כי מלת נעשה. יש מכאן דמות ראיה שלא כוון יפה הגורס באבות ונעשה כמעין המתגבר בקמץ והוא נגד כל המדקדקים וכבר השיגו עליו ועיין בדברי הרב בפרשת צו וכל נעשה במרחשת וכו'. אמר המחבר וכבר ידוע מה שהשיבו חכמינו למין אחד ראיה מן שמש אחת שזרחה לכל אדם בפני עצמו. ועיין ילקוט פרשת יתרו מה שכתב בכל מלאך חקוקה עליו צורת הויה ועיין פרשת וארא מה שכתב הרב וז"ל ועל יאוריהם לשון רבים בעבור שביאור במקומות רבים. ועתה יכונו על שפתיך ענין נעשה אדם בצלמנו: שםונכה בו שם הפעל. הנה המפרשים פירשו דלא נוכל לומר שהוא עתיד מהקל כיון דלא מצינו במקרא רק מן הכבד כמו לא נכו. ודבריהם אינם מוכרחים הרי מצינו מנפעל ונכה ומת ואף שכתב שורש יהודה אין לך רשות לבנות הנפעל מן הקל או הקל מן הנפעל כי יש להם הוראות שונות לפעמים ע"ש אולם כל המדקדקים לא אבו בדרכיו הלוך כי אין אב בלא תולדה ואין תולדה בלא אב. לכן יסדו חכמינו בתפלתנו וזדים טבעת כיון שמצאו התולדה טובעו בים סוף. הגע בעצמך האם דבר הכרחי לעמוד כל בנין במקרא ב' פעמים להביא ראיה מאחד אל אחד אם מצינו התולדה במקרא או האב די לנו להביא ראיה אם הענין סובל הוראתו: שםומלת פ"ו באדם ברכה היא. דעת הרב כאן שזה נקרא פועל לא עומד ולא יוצא כמו מיתה זקנה. ולא שייך בו לשון ציווי. ואני אומר שהוא צווי ממש כמו ומות בהר שהוא צווי לתקן עצמו כמ"ש הרב שם וכן כאן הוא מצוה לתקן כמו שמצוה בעל הכרם להשקות את הגן לכן אם שהה י' שנים מצוה לגרשה כי עודנה לא יצא ידי מצוה עד שקיים פרו ורבו. ואם אז מנע הקב"ה ממנו פרי בטן יצא ידי חובת מצותו. גם מרומז במצוה זו להזהיר על רשעי הדור שהיו בימי נח המשקים לה כוס של עקרין שלא תכחיש יפיה. ולזה צוה הקב"ה פרו ורבו. וכן גבי עמלק נאמר לא תשכח דהיינו שימה ציונים וסמנים שלא תשכח ולכן יפה פרש"י בפרשת נח פרו ורבו מצוה היא:יום הששי. מצינו סמיכת חסר של. כמו ספר זכרון. שבו נכתב הזכרון. ויש סמיכה שמורה על הדבר בעצמו. כמו גדול העצה היינו איש שהוא גדול בעצה. וכן איש מרמה וכן כאן יום שהוא ששי ודלא כיש אומריםשמפרשים יום שסובב בו גלגל הששי ועיין שורש יה ד' ט"ו ע"ב ודקדוק יום הששי הוא בחסרון דעת המתואר. כמו כהן המשנה. גם ה"א הששי זרה. ועיין פרשת אמור פסוק ואיש הישראלי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך